Israel News Agency

מדענים מ-University College London (UCL), העובדים עם יחידת מחקר אגני הניקוז ועם הגרדיאן, ניתחו נתונים משנים 2002–2024 שנאספו מלוויינים העוקבים אחר שינויים בשדה הכבידה של כדור הארץ.

מכיוון שלמים יש מסה, שינויים במי התהום, בנהרות, באגמים, בלחות הקרקע ובקרחונים משתקפים באות, וכך הלוויינים יכולים למעשה "למדוד" כמה מים מאוחסנים.

הממצאים חושפים חוסר איזון בולט: צפון וצפון-מערב אירופה (בעיקר סקנדינביה, חלקים מהממלכה המאוחדת ופורטוגל) מקבלים יותר משקעים, בעוד שחלקים נרחבים בדרום ובדרום-מזרח – כולל אזורים בבריטניה, ספרד, איטליה, צרפת, שווייץ, גרמניה, רומניה ואוקראינה – הולכים ומתייבשים.

המדענים אומרים שניתן לראות בנתונים את טביעת האצבע של ההידרדרות האקלימית. מוחמד שמסודוחא, פרופסור למשבר מים ולהפחתת סיכונים ב-UCL, אמר: "כאשר אנו משווים את נתוני הסך הכולל של אגירת המים היבשתיים לסטים של נתוני אקלים, המגמות בדרך כלל חופפות."

שמסודוחא הוסיף כי הדבר צריך להיות "קריאת השכמה" לפוליטיקאים שעדיין סקפטיים לגבי צמצום הפליטות: "אנחנו כבר לא מדברים על הגבלת ההתחממות ל-1.5 מעלות צלזיוס, כנראה שאנחנו מתקרבים לעלייה של 2 מעלות מעל הרמות הטרום-תעשייתיות, ועכשיו אנחנו עדים להשלכות."

מקובל לחשוב שמי תהום עמידים יותר להשפעות האקלים מאשר מים עיליים, אך הוא ציין שממטרי קיץ חזקים מובילים לעיתים קרובות לזרימה עילית מוגברת ולהצפות פתאומיות, שבהן אובדים מים, ושעונת החורף של מילוי מי התהום עלולה להתקצר.

לפי נתוני הסוכנות האירופית לאיכות הסביבה, בין השנים 2000–2022 סך כל שאיבת המים ממקורות עיליים ותת-קרקעיים באיחוד האירופי ירד, אך שאיבת מי התהום עלתה ב-6%. הגורמים העיקריים לכך הם אספקת מים לציבור (18%) וחקלאות (17%).

במדינות האיחוד האירופי, מי התהום סיפקו בשנת 2022 כ-62% מסך אספקת המים הציבורית וכ-33% מביקוש המים החקלאי.