Israel News Agency

הארגון הבריטי Carbon Brief, המתמחה במדע ובמדיניות שינויי האקלים, יחד עם העיתון הבריטי "הגארדיאן", ניתחו בקשות שלא דווחו בעבר לאו״ם וכן נתונים של ארגון ה־OECD, וחשפו כיצד מיליארדי דולרים מכספי ציבור המיועדים למאבק בהתחממות הגלובלית מנוצלים בפועל.

על פי המחקר, שפורסם בזמן ועידת האקלים של האו״ם 2025 (COP30) המתנהלת בברזיל, פועל מערכת שלרוב מתפקדת, שבמסגרתה מועבר הון ממזהמים עשירים למדינות פגיעות, כדי לסייע להן לנקות את כלכלותיהן ולהסתגל לעולם חם יותר.

עם זאת, המחקר מצביע גם על כך שחלק ניכר מהקצאת הכספים אינו נתון לפיקוח מרכזי ומושאר לחלוטין לשיקול דעתן של המדינות, כך שהשיקולים פוליטיים משפיעים עליו, והמשאבים אינם מופנים תמיד אל המקומות שבהם הצורך הוא הגדול ביותר.

על אף שהנתונים הרשמיים אינם מקיפים דיים כדי לעקוב אחר כל מקבלי המימון האקלימי, ניתוח "הגארדיאן" מראה שכ־20% מהכספים בשנים 2021 ו־2022 הגיעו ל־44 המדינות העניות ביותר בעולם, המכונות "המדינות הפחות מפותחות". חלק גדול מהכסף ניתן בצורת הלוואות ולא מענקים.

בכמה מן המדינות הפחות מפותחות, יותר משני שלישים מהמימון האקלימי הגיע בצורת הלוואות, כאשר תנאי ההחזר עלולים להכניס את הממשלות עוד יותר למלכודת חוב. בבנגלדש ובאנגולה, שיעור ההלוואות הגיע ל־95% ואף יותר.

רוב המדינות המפותחות בעולם מעבירות מימון לפעולה אקלימית במדינות מתפתחות הן באופן בילטרלי והן באמצעות גופים רב־לאומיים כמו בנקי פיתוח. בפסגת האו״ם בקופנהגן ב־2009, המדינות העשירות הכירו באחריותן הגדולה יותר לפגיעה באקלים וביכולתם הגבוהה יותר לממן פתרונות, והתחייבו לגייס 100 מיליארד דולר לשנה עד 2020.

אולם ניתוח הדו"חות האחרונים, המכסים יותר מ־20 אלף פרויקטים ברחבי העולם בשנים 2021 ו־2022 – השנים שבהן היעד של קופנהגן הושג באיחור – מגלה שסכומי עתק הועברו למדינות נפט ולסין, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם.

איחוד האמירויות הערביות, יצואנית דלקים מאובנים בעלת תוצר לנפש הדומה לזה של צרפת וקנדה, קיבלה מיפן הלוואות בהיקף של יותר ממיליארד דולר, שנרשמו כמימון אקלימי. בין הפרויקטים: 625 מיליון דולר לפרויקט הולכת חשמל ימית מול חופי אבו דאבי, ו־452 מיליון דולר למתקן שריפת פסולת בדובאי.

ערב הסעודית, הנמנית עם עשרת המזהמים הגדולים ביותר של פחמן בעולם בשל שדות הנפט העצומים שלה ובשל שליטתה ברוב מניות "אראמקו", קיבלה מיפן הלוואות בהיקף כולל של כ־328 מיליון דולר – 250 מיליון דולר לחברת חשמל ו־78 מיליון דולר לתחנת כוח סולארית.

ג׳ו תווייטס, שותף להובלת תחום מימון אקלימי במועצה להגנת משאבי הטבע, אמר כי היקף הזרימה הכוללת של המימון האקלימי אמנם גדל, אך הוא אינו מגיע "בכמות מספקת" לקהילות העניות והפגיעות ביותר, וכי מדינות הנתונות במשבר חוב זקוקות ליותר מענקים ולהלוואות בתנאים מועדפים.

הוא הוסיף: "זה איננו מעשה צדקה. זהו השקעה אסטרטגית שמתמודדת עם שורשי המשבר בהרבה תחומים שאנו רואים מדי יום: יוקר המחיה, שיבושים בשרשראות האספקה, אסונות טבע, הגירה כפויה ועימותים."

במהלך שתי שנות הבדיקה, הובטחו כ־33 מיליארד דולר למדינות הפחות מפותחות כמו האיטי, מלי, ניז׳ר, סיירה לאון, דרום סודן ותימן. סכום גדול בהרבה – כ־98 מיליארד דולר – הופנה למדינות מתפתחות. קבוצה רחבה זו כוללת מדינות עם הכנסה בינונית־נמוכה כגון הודו, ומדינות עם הכנסה בינונית־גבוהה כגון סין. כ־32 מיליארד דולר נוספים לא סווגו. הודו הייתה המוטבת היחידה הגדולה ביותר, עם כ־14 מיליארד דולר בתקופת הדיווח, בעוד שסין קיבלה כ־3 מיליארד דולר, בעיקר מבנקים רב־לאומיים.

הניתוח מראה כי הייצוג הנמוך של המדינות הפחות מפותחות משקף חלקית את גודל האוכלוסייה הקטן שלהן, אך מציין גם כי הרכב קבוצת המדינות המתפתחות הופך למוקד מתיחות גובר במשא ומתן האקלימי.

כך למשל, הכלכלה הסינית צמחה בקצב מהיר מאז שהאו״ם סיווג אותה כ"מדינה מתפתחת" בשנות ה־90, וכיום הפליטות לנפש שם גבוהות מרמתן באירופה. אף שסין נחשבת תורמת מרכזית לפרויקטים אקלימיים מחוץ לגבולותיה, היא מתנגדת לניסיונות לכלול את תרומותיה במנגנוני חישוב רשמיים. קטגוריות הפיתוח של האו״ם לא עודכנו מאז 1992.

שרה קולנברנדר, מנהלת תחום האקלים במכון Overseas Development Institute, אמרה: "המצב הזה מאפשר למדינות כמו ישראל, קוריאה, קטר, סינגפור והאמירויות, שהפכו בעשורים האחרונים למדינות עשירות בעלות טביעת רגל פחמנית גדולה, להתחמק מאחריותן הבין־לאומית. זה אבסורדי שמדינות כאלה נשארות באותה קטגוריה עם מדינות כמו טוגו, טונגה וטנזניה."

חלק מהמדינות העניות ביותר בעולם מקבלות למעלה משני שלישים מהמימון האקלימי שלהן בצורת הלוואות, על אף אזהרות שהן לא יוכלו לעמוד בתנאי ההחזר ובריביות.

ריטו בהראדווג', מנהלת תחום מימון אקלימי במכון הבין־לאומי לסביבה ולפיתוח, אמרה: "הסיפור הנסתר של המימון האקלימי אינו טמון בנפח ההתחייבויות, אלא בצורתן. המימון האקלימי מגדיל את הנטל הפיננסי על המדינות העניות. אפילו כאשר מדובר בהלוואות בתנאים מועדפים, לעתים קרובות הן כוללות תנאים שעשויים להועיל יותר למלווה מאשר למקבל."

לפי נתוני הבנק העולמי, באותה תקופה המדינות הפחות מפותחות שילמו בסך הכול כ־91.3 מיליארד דולר להחזר חובות חוץ – סכום הגדול פי שלושה מתקציבי המימון האקלימי שלהן. בעשור האחרון שילוש החוב החיצוני של המדינות העניות ביותר נרשם כאשר ההחזרים עלו מ־14.3 מיליארד דולר ב־2012 ל־46.5 מיליארד ב־2022.

שקירה מוסטפא, מומחית פיננסית במרכז להגנה מפני אסונות, אמרה: "לפי התפיסה המסורתית, הגדלת החוב איננה בהכרח דבר רע אם הכסף משמש למימון הוצאות הממריצות צמיחה. הדאגה שלי היא האם המדינות נוטלות הלוואות חדשות רק כדי להחזיר הלוואות ישנות, ואם איננו פשוט דוחים את הבעיה לעתיד."